<h1>תניא רבתי סימן י"ח</h1>
<h2>דף יא.</h2>
צריך אדם להקדים סעודתו בשבת, ולא לאחר. ירושלמי [תענית פ"ג הי"א]. ר' אחא ור' אבהו בשם רבי יוסי בר' חנינא אסור להתענות עד שש שעות בשבת. אמר ר' יוסי בר' בון מתני' היא. קודם חצות לא ישלימו, עד כדון צפרא הוא, לאחר חצות ישלימו. כבר עבר רובו של יום בקדושה.
<h2>דף מב:</h2>
מצאתי בשם הר' שמחה ז"ל שמותר ליתן מלח בקדירה או בקערה בשבת. ותבלין אסור ליתן בכלי ראשון. אבל בכלי שני מותר. ודוקא ליתן תחלה התבשיל בקערה ואחר כך התבלין מותר. אבל ליתן התבלין בקערה ולערות עליהן התבשיל אסור. כך מפורש בירושלמי [שבת פ"ג ה"ה].
<h2>דף נא:</h2>
ואסור לו לאדם לרחוץ ידיו בשבת בשלג או בברד.
<h2>דף עד:</h2>
ומותר לפרר לחם בשבת מאחר שנטחן כבר. שלא מצינו טוחן אחר טוחן. כך מצאתי בשם הרב יוסף מפי רבי שמואל ז"ל.
וקשרי צלי או כל קשרי עניני אכילה ואף אם תפורין, לחתוך תפירתן. מצאתי בשם הר' שניאור כהן צדק ז"ל שמותר לחותכן ואין בכך כלום. וכך מנהגנו לחתוך בשבת אגד גדיים ועופות וחוטי תפירתן. וכמו כן מותר לקטום אשכול של ענבים וכיוצא בהן לחלקן לבני השלחן.
<h2>דף עה:</h2>
ומותר ליתן כרכום בתבשיל ואין לחוש משום צובע שאין צביעה באוכלין. כך מצאתי בשם בעל היראים.
<h2>דף קח:</h2>
מצאתי בשם בעל התרומה מותר לתת מלח בשבת על נתחי העוף ואח"כ יין או מים ומנענע יחד. ומותר לעשות מי מלח מועטין בשבת לצורך שבת, ובלבד שלא ירבה בהן.
<h2>דף קיג:</h2>
ויש לו לאדם למעט בשיחת חולין בשבת, דגרסינן בירושלמי [שבת פט"ו ה"ב] אמר רבי [אבהו] כתיב (שמות כ') שבת לה' אלהיך, שבות כה', ומה הוא שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר. אמר רבי חנינא בדוחק התירו שאילת שלום בשבת. אמר ר' חייא בר' אבא. ר' שמעון בן יוחאי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין, הוה אמר לה אימא שבתא היא. ומצוה להקהל בבתי כנסיות לדרוש ולפרש מענין היום לנשים ולעמי הארץ. דהכי איתא בתנחומא. ויקהל משה. בעלי אגדה היו אומרין מתחלת התורה ועד סופה אין פרשה שנאמרה בה הקהלה בראשה אלא פרשה זו בלבד. ולמה כך אמר הקב"ה למשה רד ועשה לי קהלות גדולות על דבר שבת כדי שילמדו כל הדורות הבאים אחריך להקהל קהלות בכל שבת וליכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמד בהן תורה ברבים. ד"א ויקהל משה אמר להן הקב"ה לישראל. אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ובנביאים מעלה אני עליהם כאילו המלכתם אותי בעולמי. שכן ישעיה הנביא מפרש (ישעיה מ"ג) ואתם עדי נאם ה' ואני אל. אתם מעידין עלי שאני אלוה בעולם.
יש אומר שהנוטל ידיו בשבת צריך לשומרן עד כדי שיהו סמוכין לינגב ואחר כך יקנחם במפה שמא יבוא לידי סחיטה. ובעל התרומה כתב דמותר. לפי שאינו מתכוין ולא חיישינן דילמא אתי לידי סחיטה.
<h2>דף קיז:</h2>
ומצוה לבצוע בכל סעודות שבת על שני ככרות. ואעפ"י שיש אומרים שאינו צריך בסעודה אחרונה. כל המקפיד לבצוע על שני ככרות גם בסעודה אחרונה הרי זה משובח. מצאתי בשם רבינו הר' מאיר ז"ל שהיה מברך בורא פרי הגפן בסעודה אחרונה. ואחר כך בוצע, וכך היה נוהג מורי הרב חביבי.
<h2>דף קיח.</h2>
וקערות שאכל בהן בערב של שבת מותר להדיחן לצורך מחר באכילה של שחרית. ואותן שאכל בהן בשחרית מותר להדיחן לצורך צהרים. וכן מותר להדיחן לצורך שבת בכל שעה שיצטרך. וכן מותר להדיח כוסות וצלוחיות וקיתונות כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה. כתב החבר רבי צדקיה בר' אברהם הרופא. למדנו מכאן שאסור להדיח הקדירה שבשלו בה לצורך שבת, שהרי אין צריכין לה לבו ביום.
יש נוהגין בסעודת שחרית לפרוש מפה על השלחן ולהפסיק בברכת המזון וליטול ידיהן ולחזור ולברך מיד ברכת המוציא וגומרין סעודתן להפטר משלש סעודות. ויש מגמגמין בדבר ואמרו כי השעות של שלש סעודות צריך להיות מחולקות זו מזו. וכן בשאילת חלום ששאל הר' יעקב ממרוייש. אבל הר' אביגדור ז"ל השיב למורי הרב חביבי שדי לו בפריסת מפה ובברכת המזון. אבל פרישת המפה בלבד בלא ברכת המזון אינה חשובה הפסקה ואינו די לו. מי שיש לו חולי האסטומכא ומזיק לו אם יאכל הרבה פעמים, יש אומרים שפטור משלש סעודות, לפי ששלש סעודות הן לתענוג ולשמחה ולנחת רוח. וזה היאך יאכל ויצטער ויהיה לו לקוצר רוח. ויש אומרין שאעפ"כ חייב בשלש סעודות ויאכל מעט מזה ומעט מזה ולא יזיקנו. ונראה כמאן דאמר פטור. דאמר באגדה. רבי עקיבא היה יושב ובוכה בשבת. אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו (ישעיה נ"ח) וקראת לשבת ענג. אמר להן זהו עונג שלי. לפיכך בכל ענין שאדם מתענג יעשה. אם יתענג באכילה ושתיה ירבה בהן. ואם יתענג בדבר מועט יותר ממרובה יעשה כפי התענוג שלו וכפי טבעו ויוצא ידי חובתו.
מצאתי בשם רבינו יצחק בר' יהודה ז"ל שהיה נוהג להשלים שלש סעודות במיני פירות. ומורי הרב חביבי היה מקפיד במיני פירות של שבעת המינים.
צריך אדם ליזהר בשלש סעודות בשבת, שכל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלש פורעניות. מחבלו של משיח. ומדינה של גיהנם. וממלחמת גוג ומגוג. שבכל אלו כתיב יום. ובסעודת שבת כתיב שלש פעמים יום (שמות ט"ז) אכלוהו היום. כי שבת היום. היום לא תמצאוהו. ואמר רבי יוסי יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת.
וצריך לענג את השבת במאכל ובמשתה ובמטעמים ובמיני מגדים ובכל מיני עונג. וגרסינן בירושלמי [שבת פט"ו ה"ג] רבי חגי בר' שמואל בר' נחמן לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתיה. ועל ידי שהפה (טרח) [מסריח] התירו לו לעסוק בדברי תורה. ור' ברכיה בשם רבי חייא בר' אבא אמר לא ניתנו שבתות ויו"ט אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתניתא מסייעא בין לדין בין לדין. כיצד הוא עושה. או יושב ואוכל. או יושב ועוסק בדברי תורה. ובתנחומא מפרש ולא פליגן. מה דאמר ר' ברכיה לתלמוד תורה. אלו הפועלין שהן עסוקין במלאכה כל ימות השבוע ובשבת הם מתאספין ובאין לעסוק בתלמוד תורה. ומה שאמר רבי חגי לתענוג. אלו תלמידי חכמים שהם יגעין בתורה כל ימות השבוע ובשבת הן מתענגים.
<h2>דף קלט:</h2>
ומותר לסנן היין או המים בשבת ולא דמי לבורר. ודוקא אם הן צלולין אז מותר לסננן. אבל אם הם עכורין אסור לסננם משום דהוה ליה כבורר. וכן אם יש יין שבו קמחים שאנו לועזין (קונט"י, קאהם) מותר לסננם במפה או בכל דבר המסנן. ובלבד שלא יעשה גומא בסודר כדרך שהוא עושה בחול. ומצאתי שהורה רבינו שלמה ז"ל על שקדים כתושים מערב שבת שמותר לסננם בשבת דרך סדין או מטפחת ואין בזה משום בורר. ומצאתי בשם בעל היראים ז"ל, שיש לו לאדם ליזהר שלא יערה משקין מכלי אל כלי כדי להשליך הפסולת הנשאר בשולי הכלי דהוה ליה כבורר. אמנם ישאיר מעט מן המשקין על הפסולת, וכי האי גוונא שרי.
<h2>דף קמ.</h2>
חרדל שנילוש ולא נמחה מערב שבת, למחר ממחהו בין ביד בין בכלי, ונותנין עליו דבש. ולא יטרוף כדרך שטורפין ביצה בקערה אלא מערב ביד או בכלי. שום שרסקו מערב שבת, למחר הוא נותן בתוכו פול או גריסין, ולא יטרוף אלא מערב. ומצאתי בשם בעל התרומה ז"ל חרדל שלשו ושום שרסקו מערב שבת מותר לערב, היינו כשנתן בהם את המשקה מבעוד יום אבל בשבת אסור ליתן מים או יין בחרדל או בשום שנשחקו מערב שבת. כדאיתא בירושלמי [שבת פ"ז ה"ב] ההוא דשחיק תומין (פי' שום) חייב משום דש. והדין דיהיב משקין חייב משום לש. ובעל היראים כתב שעל תלמוד שלנו אנו סומכים שמתיר ליתן משקין בשום ששחקו מערב שבת.
<h2>דף קמא.</h2>
ומותר לשחוק המלח ביד הסכין בשבת דשינוי גמור הוא. וכן תניא בתוספתא. [שבת פט"ו הי"ג] אין כותשין המלח במדוך של עץ. אבל מרסק הוא בידו של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש.
<h2>דף קמג:</h2>
כתב רבינו יצחק פאסי ז"ל שזיתים וענבים אין סוחטין אותן בשבת. ואם יצאו מהן המשקין מעצמן אסורין, בין אם הם למשקין בין לאוכלין לדברי הכל. ותותין ורמונים אסור לסוחטן, ואם יצאו מעצמן לר' יהודה אם לאוכלין היוצא מהן מותר. ואם למשקין היוצא מהן אסור. ושאר פירות, כגון פרישין (בירן) ופגעין (פפלויאען) ועוזרדין (ווילדע בירנע) וכיוצא בהן מותר לסוחטן לכתחילה בשבת לדברי הכל. וכתב רבינו ישעיה ז"ל. כל שדרכו בסחיטה כגון תפוחים שמוציאין מהן יין, והלימוני שהם חדשים שסוחטין אותן למימיהן אסורין, ודמו לרמונים. ומורי הרב חביבי רבי יהודה בר' בנימין הרופא כתב שמותר לסחוט הלימוני בשבת.
<h2>דף קמו.</h2>
וקשרי צלי או כל קשרי עניני אכילה ואף אם תפורין, לחתוך תפירתן. מצאתי בשם הר' שניאור כהן צדק ז"ל שמותר לחותכן ואין בכך כלום. וכך מנהגנו לחתוך בשבת אגד גדיים ועופות וחוטי תפירתן. וכמו כן מותר לקטום אשכול של ענבים וכיוצא בהן לחלקן לבני השלחן.
